<h1>הרוקח בשם ס' התרומה סי' תצ"ד</h1>
<h2>דף נה:</h2>
אמר רב הונא יין משהתחיל לימשך נעשה יי"נ וכן הלכה אם סל בגיגית דרוכה ולקח ישראל מן היין שבסל הוי המשכה ואם נגע בזגין ובחרצנין הבעוטין נאסר הכל. או אם נכנס יין צלול בתוך הסל קרוי המשכה כקילוח מגרגותני ולמטה הנאסר בנצוק. וכן אם פינה הענבים שבגת אילך ואילך ויין כנוס באמצע הוי המשכה. בגת פקוקה ומלאה והצינור פקוק ואין היין נמשך ומלאה שלא פינה הענבים לצד אחר מותר. על כן צריך ליזהר שלא יגע כותי בגיגיות משפינה הענבים לצדדין להיות יין במקום אחד ואם נמסס היין יש ליקח יין וענבים יחד שלא יהא המשכה מה שבגיגיות אם יגע כותי. ואם הכותי לוקח בכוס יין צלול אסור להחזירו בגיגית. ואם החזיר נאמר סלק את מינו כמי שאינו דיין הצלול שבגיגית ושאינו מינו הזגין והחרצנים שבגיגית רבה על היין ומבטלו דקי"ל כרבא בתר שמא אזלינן גבי חמרא חדתא ועינבי ואפי' אם זגין וחרצנים מיקרי יין ק"ל כרבי יוחנן דאמר בפרק בת' דע"ז כל האיסורין שבתורה בין במינו בין שאינו מינו בנ"ט חוץ מיין נסך שנתנסך בודאי לע"ג. והיינו פלוגת' דאביי ורבא גבי חמרא חדתא ועתיקי ועינבי. אבל רב הונא סבר כרב ושמואל במשהו כר' יהודה מין במינו. אבל אנן קיי"ל כר' יוחנן כדאיתא בפרק א' דביצה (דף ד') רב ור"י הלכה כר"י, בפ' מי שהוציאוהו (עירובין מ"ז ע"ב) שמואל ור"י הלכה כר"י, ובפרק גיד הנשה (צ"ז ע"ב) אמר רבא מין במינו בס'. והא דאמר אגרדימוס גוי שקדח במינקת והעלה, פי' גוי הרגיל לנסות יין אם טוב הוא וקדח ונקב מגופה של חבית והיה שם נקב חלול היא המינקת בתוך פי החבית והעלה היין ואסרוהו ואומר בתוספתא מפני שטיפת יין אסורה ואוסרת בכל שהוא, ההיא ר' יהודה הוא דמין במינו לא בטיל. והא דאמר ר' יוחנן בפרק בת' המערה יין נסך מחבית לבור אפי' כל היום כולו ראשון ראשון בטל. ובפ' אין מעמידין נודות העכו"ם, היין אינו בעין אלא פליטת הנודות בטל במים בפחות מס'. לפי' ר"ת סתם יין של כותי שנתערב ביין של ישראל אם יש ס' ביין היתר מותר. גיגית של כותים מליאין ענבים דרוכין ושוהין בבית הגוי שבוע או יתר להתקיים היין הנסחט אין לקנות הימנה דחיישינן שמא הגוי משך הימנה. ואומר בירושלמי אם העלים עיניו ממנו אסור.
<h2>דף נז.</h2>
מדד היין בין ביד ובין ברגל ימכר, שלא כיון לנסכו על כן מותר בהנאה כעובד' דהוה במחוזא דשדא גוי ידיה בדוולא דלית ביה חמרא דשרא רבא לזבוניה אפי' המשוכשך, ובפרק בת' פסקינן כרשב"ג דסתם יינן שנתערב עם יינו של ישראל ימכר חוץ מדמי יין נסך שבו, ורבא שרי כרשב"ג אפי' המשוכשך. נראה לי כותי הנוגע ביין בזמן הזה שאין מנסכין לע"ז שאסור בשתייה ומותר בהנאה דהוי כהא דאמר רב תינוק בן יומו עושה יין נסך שאסור בשתייה ומותר בהנאה למוכרו דדמי לההוא כותי דסליק בדיקלא לאתויי לוליבא בהדי דנחית נגע בחמרא שלא בכונה דשרייה רבא לזבוני לעכו"ם. וכותי שמוריק יין מן הכלי בפרק בת' דע"ז גוי המערה האי דנפיק לבראי גזרו ביה רבנן ומה דגוואי לא גזרו ביה רבנן, דלא הוי אלא כח כותי. ועתה בזמן הזה לוקחין יין נסך בחובותיהן היינו לא גרע מפיתן ושלקות דאסור אבל לא בהנאה. ומה שרגילין ליקח יין נסך בחוב שלהם, או שהגוי נוגע ביין של ישראל שמוכרו לכותים, דסתם יינו של כותים ומגען של עכו"ם בזמן הזה דמי למדדו בקנה ימכר, שאין מתכוין לנסך דבזמן הזה אין מתכוונים לניסוך ולשכשוך. וכותי שמתכוין ליגע ביין יש שאוסרין בהנאה כההיא דשיכשך בחלא ואסרו שמואל ור' יוחנן בהנאה, וראייה מאגרדימוס כותי שקדח במינקת והעלה ואסרו בהנאה. אבל נגע בידו בלא מתכוין בלא ידיעתו אסור בשתייה ומותר בהנאה כההוא דסליק בדיקלא דנגע בחמרא ובספרים ישנים לא כתיב ברישא דלוליבא, וכן פר"ח, ותניא מדדו בין ביד בין ברגל ימכר, כל היכא דאינו מתכוין ליגע מותר בהנאה מדתניא חרש כותי שהושיט ידו לחבית של יין כסבור של שמן ואמרו ימכר. והיכא שנגע כותי ליין בקנה או כדי למדוד מדדו בקנה ימכר ורבי שמעון מתירו לשתייה ואין הלכה כר' שמעון, ואם לא נתכוין ליגע כלל לגירסא א' דגרסי' ונגע ברישא דלוליבא שלא בכוונה ושרי רבא לזבוניה לכותים אלמא אסור בשתיה וכדאיירי בעובדא דרבי יוחנן בן ארזא והא נגע בנטלא שתחב הנטלא לתוך דוולא של יין ואסור אעפ"י שסבור דהוי שכרא אבל לפר"ח ושאר גאונים דלא גרסי ונגע ברישא דלוליבא הוה שרי רבי' תם אם נגע כותי ביין בקנה שלא בכוונה בשתייה, כמו זרק כותי בחמתו חבית לבור יין והכשירוהו בשתייה אע"ג דאזיל חבית מיני' והא נגע בנטלא פי' נגע יין שבנטלא. ולפי גירסת ספרים ברישא דלוליבא שלא בכוונה, ואפי' הכי אסריה בשתייה לא קשה דזרק חבית בחמתו לבור דדוקא לוליבא או קנה קטן, אבל חבית דבר גדול אינו קרוי נגיעה אלא כוחו לכך הכשירוהו בשתייה.
